שהייתי קטנה היה לי ספסל פרטי מתחת לבית בין הנדנדה לבין המגלשה.
הספסל הזה הוא הדבר היחיד שהיה לי בילדות לא יותר מזה.
כל יום הייתי באה ויושבת על הספסל מחכה, מחכה למישהו שיבוא שיאהב...
אמא שלי לא הייתה בארץ ואבא שלי התעלל בי אז זה היה הדבר היחיד שהיה לי.
לא היו לי חברים או חברות רק אותו.
שאמא חזרה מהאץ עברנו דירה והספסל נשאר שמה לבד בלי אף אחד שישב עליו.
היה לי קשה כי זה היה בעצם הילדות שלי אבל התנתקתי.
יום אחד באתי לשם וראיתי ילדה קטנה יושבת על הספסל ומחכה,מחכה שמישהו שיבוא שיאהב.
וגיליתי שאני רואה את עצמי.
אני אהיה שמה לנצח....
;){kind=link}